החלטה בתיק הע"ז 2987-02-11

1.                 בתום שמיעת פרשת התביעה - ביום  14.4.13  טען ב"כ הנאשמים 1 ו- 2 (להלן - הנאשמים ו/או הנאשמת  ו/או הנאשם בהתאמה)  כי אין להשיב לאשמה  משאין בראיות התביעה להוכיח ולו לכאורה את האשמה המיוחסת לנאשמים.

2.                 כתב האישום מייחס לנאשמת  את העבירות הבאות- העסקה שלא כדין ללא חוזה עבודה; ללא ביטוח רפואי; ללא מגורים הולמים; מבלי שהוחזקו מסמכי ההעסקה במקום העבודה, העסקה ללא תלושי שכר וכנגד הנאשם 2 הפרת חובה של נושא משרה.

תמצית טענות הנאשמים -

3.                 לא הוכח כי הנאשמת אכן היתה בעלת היתר בניה בפרוייקט הרלבנטי ולא הוכח כי הנאשמת בנתה בפרויקט הנ"ל. על פי כתב האישום הנאשמת הינה חב' א.ר.י. מזרחי ובניו בניה והשקעות בע"מ אולם , כל מסמכי המאשימה מדברים על קבוצת מזרחי ובניו בע"מ, אשר במועדים הרלבנטיים לכתב האישום לא היתה גוף משפטי העונה לשם זה. כך, על פי העדות שהוגשה על ידי המאשימה נמסר כי מר אברהם מזרחי הינו המנהל והבעלים של חב' נאות מזרחי בע"מ ולא של הנאשמת. כמו כן, תעודת עובד הציבור שהוגשה מתייחסת לחב' נאות מזרחי ולא לנאשמת. כבר בשלב מקדמי זה מסמכי המאשימה ועדויותיה אינם מבססים אישום כנגד הנאשמת שהינה ישות משפטית נפרדת ובעלת מספר זיהוי שונה ונפרד וממילא האישום כנגד אברהם מזרחי כמנהל הנאשמת נשמט.

4.                 למאשימה היו הזדמנויות לשקול את צעדיה בתיק זה שכן מדובר  בעבירה נטענת משנת 2003 ,אשר לשיטת הנאשמים התיישנה. 

5.                 ראוי היה כי גוף ציבורי המגיש כתב אישום במועד כה מאוחר ביחס לעבירה יעשה זאת תוך הקפדה ושקילת האישום כראוי, ולא יגיש כתב אישום כלאחר יד וללא בחינה יסודית האם הנאשמת , היא הנאשמת הנכונה.

6.                 כמו כן המאשימה האשימה את הנאשמים בעבירות של העסקה שלא כדין, ללא חוזה עבודה וללא ביטוח רפואי כאשר העד מטעמה (יורם עידה) העיד כי המסמכים החסרים בכתב האישום הומצאו לידיו ומכאן שהעובדים היו עובדים שהועסקו כדין, עם חוזה עבודה ועם ביטוח רפואי, על כן חלקו הארי של כתב האישום נשמט.

7.         אשר לעבירה בדבר העסקה ללא מגורים הולמים - המאשימה לא הרימה את נטל הראיה והוכיחה כי מגורי הנאשמים לא היו הולמים     . לא הובאו ראיות ולו מינימליות לתנאי המחיה בגין העבירה הנטענת במקרה הספציפי. כל שהובא הן 2 תמונות, אחת מחוץ למגורי העובדים בה נטען לאלתורי חשמל. לא הובאה עדות חשמלאי או מומחה בנדון וממילא מצויה היא מחוץ למגורי העובדים. התמונה השניה עניינה בהעדר בטיחות הגז. עדי המאשימה לא ידעו להצביע על התקן המתאים והנכון בעניין זה. בנוסף, משקלן הראיתי של התמונות כלל איננו ברור נוכח תשובות העד בעניינים אלו (פר' מיום 14.4.13).

8.         הנאשמים טענו לטענות "הגנה מן הצדק" כבר בשלב המקדמי, טרם הקראת כתב האישום אולם הבקשה נדחתה. נוכח כישלונותיה המצטברים של המאשימה יש צידוק לטעון טענות הגנה מן הצדק נוספות ואף לחזור על טענות הגנה מן הצדק שנטענו זה מכבר. 

9.         שילוב  טענות אין להשיב לאשמה עם טענות ההגנה מן הצדק מוביל  למסקנה כי יש לבטל את כתב האישום.

10.       הנאשמים לא יכולים להביא ראיות להוכחת חפותם מהטעם הברור של ריחוק הזמנים - לא ברור כיצד מצפה המאשימה כי הנאשמים יוכלו להתגונן מפני אישומיה כיום, למעלה מעשור לאחר העבירה הנטענת.

תמצית טענות המאשימה-

11.       דין הבקשה בכל הנוגע לטענת אין להשיב לאשמה , להדחות. המאשימה הציגה כבר בשלב זה ראיות מעבר לראיות לכאורה הנדרשות כדי לחייב את הנאשמים להשיב לאשמה בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

12.       אשר לטענות בדבר "הגנה מן הצדק" מדובר בטיעונים אשר הועלו ע"י הנאשמים ונדחו. בנסיבות המקרה אין כל שינוי המצדיק בחינה מחודשת של הטענות.

13.       אשר לטענות כי מסמכי המאשימה ועדויותיה אין בהם כדי לבסס אישום כנגד א.ר.י מזרחי ובניו בע"מ שהינה ישות משפטית נפרדת - דין הטענות  להדחות לאור נסיבות המקרה נשוא כתב האישום,  הראיות שהוגשו לבית הדין ונוכח ההלכה הפסוקה בעניין זיהוי המעסיק בפועל.

14.       בהתאם להלכה הפסוקה ולחזקה הקבועה כיום בחוק (תיקון מספר 15 משנת      2012) , סעיף 4א לחוק עובדים זרים קובע כי-" יראו מחזיק במקרקעין כמי שמעביד עובד זר שנמצא עובד במקרקעין אלא אם הוכיח המחזיק אחרת". בהתאם לכך מוחזקת הנאשמת כמעבידת העובדים הזרים ועליה הנטל לסתור חזקה זו לכל הפחות במידה שתוביל לקביעה כי קיים ספק סביר ביחס לעובדת היותה המעבידה כאמור.  הוכחה מעין זו דרוש כי תהא אובייקטיבית ומשכנעת. טיעון בעלמא אין בו כדי להפריך את החזקה. בנסיבות מקרה זה הנאשמים הם המעסיקים של העובדים הזרים נשוא כתב האישום ועליהם לשאת באחריות המיוחסת להם בכתב האישום.

15.       בהתאם לתשובת הנאשמים לכתב האישום וכעולה מחקירת הנאשם 2 (מ/7) ובהתאם לשאילתה חלקית מרשם החברות מיום 28.12.09 (מ/9) בתקופה הרלבנטית לכתב האישום הנאשם היה הבעלים ומנהל הנאשמת . הנאשמים ידעו פרטים אודות תנאי העסקת העובדים הזרים נשוא כתב האישום ועובדה זו מלמדת כי הנאשמים הם המעסיקים בפועל של העובדים הזרים משוא כתב האישום.

16.       במהלך החקירה (מ/7) הנאשם הודה מפורשות בביצוע רב העבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום, עובדה זו מייתרת דיון בטענות הנאשמים בעניין"אין להשיב לאשמה".

17.       הובאו ראיות נוספות שיש בהן כדי לחייב את הנאשמים להשיב לאשמה ומדובר בראיות מעבר לרמה המינימלית של ראיות לכאורה.